דמוקרטיה פנימית במרצ

אנו תנועה ערכית אשר פעם כוחה בא לה מהקונצפציות הפוליטיות הייחודיות והמובילות שלה.

הבעיה שצפה היא שכאשר הרעיונות המתקדמים הופכים נחלת הרבים (שתי מדינות לשני עמים... בתי קולנוע בשבת...מעמד האשה.......מקום הקהילה החד מינית....), רבים לא רואים יותר צורך בנו. באין "מהפכה מתמדת" של דרכים חדשות והתאמת מסרים ופיתרונות לשינויי המציאות, מרצ מאבדת מהרלבנטיות שלה.

בגלל שהמדינה במרחבים רבים מקרטעת מאחור, יחסית לאחרים עדיין יש נושאים שמרצ נושאת, אך גם הם מתעממים והולכים למקבילות הפוליטיות. ששת המנדטים של הבחירות האחרונות אינם הישג אלא חזרה למצב הטבעי, בנקודה התחתונה ביותר הנסבלת. אחד הגורמים העיקריים בשקיעת המפלגה הוא הפועל היוצא ממבנה דמוקרטי פנימי מיושן, מאובן ולא עדכני למפלגה רעיונית מתקדמת.

הדבר מקרין על דברים רבים. כלפי חוץ: רבים מפעילי המחאה לא מצאו מקומם במרצ, שבעצם היתה צריכה להיות הבית הטיבעי שלהם. יש "קירות זכוכית"  (כמו "תיקרת הזכוכית") המונעות הצטרפות פעילים אמיתיים חדשים (ביחוד הבולטים מהמחאה), אוכלוסיות אחרות (בכל סוג אוכלוסיה יש הפתוחים, או שבאינטרס האמיתי שלהם, מהות הדברים שמרצ נושאת),  פריפריות.

 כלפי פנים: חלק מהביטויים לכך הן מועצות שבספק שיש להם הקוורום הדרוש, עם רמת ההקשבה נמוכה, המאופיינים בשורה ארוכה של כמעט רק מונולוגים ושל החלטות באופן גורף צפויות מראש (תוצאה משיטת בחירות אבסורדית, מונעת בחירות אישיות אמיתיות, המתבטאת בסיטואציה המביכה ומתסכלת שעל חבר מפלגה לבחור מעל ארבעים מועמדים/ות למועצה, כשבבמוצע הוא לא מכיר אפילו עשרה ובפועל מקיימת את חרפת הבלוקים/רשימות מוכתבות - על זה בהרחבה בנפרד). חוסר בדיוני עומק "תוססים" מתווי התפתחות רעיונית ומציאת פתרונות אמת, רעיוניים ומעשיים,  לבעיות האמיתיות של ההיום והמחר.

הנגע העיקרי הוא חוסר שיתוף והשתתפות אמיתי של רובד החברים והאוהדים. מה שנדרש הוא מבני התארגנות הקיימים תחת הכינויים (שאנו טובים בלדרוש מאחרים): "דמוקרטיה מתמדת", "שיתוף/מעורבות ציבור", "חברה אזרחית", "דמוקרטיה דלברטיבית (דיונית)". על כך התריע "דו"ח הוועדה (בראשות פרופ' תמר המרמן) לבדיקת מצבה של מרצ ": "צריך להיות יישום מנגנונים של דמוקרטיה השתתפותית דילברטיבית כדי לפתוח דיאלוג חי בין החברים/האוהדים להנהגה...לא רק שיחזק את תחושת השייכות והמחויבות למפלגה של המשתתפים, אלא  יתאים מאוד לרוח הזמן, שכן ...יחידים וקבוצות ממאנים כיום.... לקבל תכתיבים רעיוניים ואחרים "מלמעלה", מבלי להיות שותפים ומשפיעים". פתיחה אמיתית משתפת כזו פנימה והחוצה לציבורים ובעלי/ות פוטנציאלים נוספים תביא גם לדינמיקה של פיתוח דעות ורעיונות, ולהתחדשות רעיונית עם אמירות חדשניות, עדכניות לזמננו ולעתידנו.

מעשית קידום התקשורת והשיח הפנים מפלגתי למתכונת שנות האלפיים ועשר חייב להיות מיושם בדיונים מתוכננים מקדימים להחלטות הנהגת, הנהלת וועידת מרצ – בסניפים (נוכח המצב הכספי: שינוי מבנה הסניפים לא תלוי בלעדית במשאבי התנועה – מבתים פרטיים ו/או בתי קפה למשל), בפורומים היעודיים השונים (איכות הסביבה, החברתי, נשים וכ"ו), בנציגויות המונציפאליות, בסיעה בהסתדרות, בסיעה בהסתדרות הציונית וכ"ו. דיונים המגובשים להחלטות מנחות הנציגים בגופי ההחלטות הנ"ל - כך כל חבר מפלגה יוכל להשפיע מעשית ובאופן רציף על החלטות ופעילות המפלגה (דבר שגם ימנע אינפלציה של מועמדים לועידה). הדבר חייב להיות מובנה, כלאמר  ניסוח סעיפים בחוקה: סידרי ביצוע דיונים מקדימים.  סידרי העברת החלטות מהבסיס לגופים העליונים.

פעילות זו חייבת גם להיות מלווה בפעילות בונה תשתיות  ידע עובדתי, כמו קיום ו/או הכוונה לסמינארים, ודיונים ענייניים ואידיאולוגים. בחלקם בשימוש בעזרים כמו שיחות ועידה (וידאוקונפרנס) המקשר כמה שיותר משתתפים בכל הארץ (וחו"ל), תיעוד וידאו הניתן לראיה בכל זמן באינטרנט – עבור הרוב שלא מגיע לאירועים, ושימוש מושכל באמצעי האינטרנט (בכל משמעויות המדיה, לא רק עלון, טלפון ומכתב יותר משוכלל). בעיקר הקמת זירת דיון רחבה ברשת - פורום מפלגתי סגור. שיכלול ועידכון מסגרות אנטראקציה ואינטגראציה תנועתית.

ועוד לא נגענו באניגמת מרצ בהסתדרות, קק"ל וכ"ו.